שפת גוף ותקשורת עם בעלי חיים

שפת גוף ותקשורת עם בעלי חיים

צמר מאותת לאיתן על רצון להמשיך לשחק

הכרה והבנה של שפת גוף וסימני תקשורת של בעלי חיים חשובה מאוד עבור כל מי שרוצה לבנות מערכת יחסים מיטיבה איתם. תקשורת זה הבסיס לכל קשר ולכן חשוב שנכיר ונדע לזהות את שפת הגוף וסימני התקשורת העדינים שבעלי החיים “מדברים” בעזרתם.

מעט רקע: רגשות הן המנוע לפעולות שלנו ושל אחרים. לדוגמה: כשנרגיש פחד נחפש מרחב מוגן/ נתקוף את האיום/ נקפא במקום. כשנחווה תסכול ממשהו שלא עובד לנו- ננסה לשנות, לעשות אחרת/ או נוותר ונבין שלא ניתן לשנות ואז נפנה לדבר הבא.
בעלי החיים אומנם לא יכולים לתת שמות לרגשות שלהם ולספר לנו אודות רגשות אלו במילים אך יש ביכולתינו להבין את השפה שלהם, שפת הגוף וסימני ההרגעה שהם נעזרים בהם בכדי לתקשר. בעלי חיים מראים מה הם מרגישים לגבי גירויים שונים בסביבה שלהם באמצעות שפת הגוף שלהם. שפת הגוף היא בעצם הדרך שלהם לתקשר את עולמם הפנימי.

אם אנו שואפים ללמוד ולהכיר אותם לעומק כדאי שנדע לקרוא ולהבין את השפה שלהם וכך נוכל לפתח איתם “דיאלוג”.

לעיתים, כשבעלי החיים שאיתנו מנסים להביע צורך טבעי שלהם זה נראה לנו כ”בעיה” או כהתנהגות לא ראויה, ואנחנו מנסים לחנך אותם להתנהג יפה, או מנסים “לפתור את הבעיה”. (לדוגמה תנסו לחשוב מה אתם עושים במצבים הבאים- כשהכלב חושף שיניים או מגרגר כשמתקרבים אליו, כשהכלב נובח על גירוי שמלחיץ אותו, כשהסוס “מוריד אוזניים” או נעזר בשפת גוף מרחיקה כמו הפניית ישבן לכיווננו) – גם אם נצליח “לחנך”, והם יפסיקו לתקשר איתנו את הצרכים שלהם, הצרכים עצמם ישארו, וימשיכו להטריד אותם. הם אולי יפסיקו לתקשר אותם איתנו, אבל עדיין יחוו חוסר, אי שקט ולחץ.

אם אנחנו רוצים מערכת יחסים מיטיבה עם בעלי החיים שאיתנו, אנחנו צריכים ללמוד להקשיב למה שהם אומרים לנו ומבקשים מאיתנו, ולא להשתיק אותם.
יש משפט שנכתב בהקשר של חינוך ילדים (ראיתי אותו בפוסט שכתבה Rachel Samson) אבל אני מאמינה שהוא נכון בהקשר של כל היצורים החיים: צרכים הם צרכים אי אפשר לחנך יצורים חיים לכך שלא יהיו להם צרכים, אפשר לחנך אותם רק לכך שיפסיקו להביע אותם, הצרכים עצמם נשארים.

ההתנהגות היא רק קצה הקרחון שמעל המים. מתחת לה יש את כל הרגשות והצרכים של בעל החיים.

שפת הגוף וסימני התקשורת של בעלי החיים מהווים עבורנו משוב לתחושתם. בהתאם לכך נדע כיצד ניתן לשנות את ההתנהגות שלנו, או לשנות משהו בסביבה שלהם. היות וסימני התקשורת הינם אינפורמציה קריטית עבורנו להבנת מצבו הרגשי של בעל החיים, אנו לא ננסה להשתיק סימני תקשורת שהם מראים לנו. למשל הורדת אוזניים בסוסים- אנו ננסה להבין מה מלחיץ את הסוס וגורם לו להעזר בתקשורת “מרחיקה” ונשאף להוריד את הלחץ שלו על ידי תגובה מתאימה שלנו (לדוגמה: ע”י עצירה, האטת התקרבות או התרחקות). אנו מבינים שהורדת האוזניים היא רק קצה הקרחון (ההתנהגות היא רק ביטוי חיצוני למה שמרגישים בפנים) וכי מתחת להתנהגות ישנם צרכים ורגשות שחשוב לנו להתייחס אליהם. אם רק נתייחס להתנהגות ו”נבטל” ע”י ענישה את הורדת האוזניים מבחינתנו זה ל”השתיק” את הסוס- זה לא פותר את הבעיה (לדוגמה סוס שמפחד מאנשים ומנסה להרחיק אותם) אלא רק מבטל סימני תקשורת.

ניקח דוגמא נוספת של כלב שחושף שיניים ונוהם כשמתקרבים לקערת האוכל שלו- אולי הוא חושש שיקחו לו ולכן מנסה להרחיק. אם נכעס, או נעניש על סימן התקשורת הזה הוא עדיין יפחד כשיתקרבו לו לאוכל, ואולי אף יתווסף פחד מהענישה, ולכן עלול לתקוף בפעם הבאה שיעברו ליד האוכל.

עלינו לנהוג בבעלי חיים כפי שהורים נוהגים בתינוקם החדש שעדיין לא למד לדבר – הם יחפשו את הסיבה לבכי וינסו להאכיל/ להחליף חיתול/ להשכיב לישון/ להרגיע פחדים. אם אנחנו מענישים בעלי חיים על שימוש בסימני תקשורת, אנחנו מעלים את הסיכוי לכך שהם יוותרו על התקשורת איתנו ויעבורו ישר לתקיפה בפעם הבאה שירגישו חוסר נוחות. מכירים את הסיפורים האלה- “פתאום משום מקום הוא תקף!!” לרוב בעלי חיים שתוקפים “משום מקום”, בלי אזהרה- אלו בעלי חיים שנענשו על כך שהזהירו, ונשארו בלי דרך לתקשר את מה שהם מרגישים.

שמש ודבש אוכלים יחד ופיסטוק מגיע מאחורי שמש ורוצה להצטרף, שמש מבקש ממנו שישמור מהם מרחק.

כולנו רוצים שבעלי החיים שאיתנו יקשיבו לנו, אנחנו מלמדים אותם התנהגויות שנרצה שיעשו בשבילנו, ואנו מצפים שהם יהיו קשובים וערניים לשפת הגוף שלנו. אך האם אנחנו מקשיבים להם? האם אנחנו מפרשים נכון את הסימנים שהם נותנים לנו? האם אנחנו מתייחסים ברגישות לבקשות שהם שולחים לנו בלי מילים אך בצורה הכי ברורה שהם יכולים?

טוריד רוגאס- מאמנת כלבים נורווגית כתבה על סימני הרגעה עוד ב- 2005. היא הטביעה את המושג בשביל לתאר את שפת הגוף והכישורים החברתיים שכלבים משתמשים בהם בכדי להימנע מקונפליקטים, אותות ההרגעה מתקשרים מתח ובאותו הזמן משחררים מתח. כלב מנסה בעזרת סימנים אלו להרגיע את עצמו או את הסובבים אותו.

סימני הרגעה, סימני פיוס וסימני לחץ אצל בעלי חיים שונים די דומים, וכוללים- התגרדות, מצמוצים, התנערות, מבט הצידה, פיהוקים, ליקוקי שפתיים, שרירים מתוחים/ “קפוצים”, קפיאה במקום ועוד. האם אנחנו מזהים זאת?

זו האחריות שלנו בתור הא.נשים של בעלי החיים שאיתנו, ללמוד את השפה של בעל החיים איתו אנו נמצאים בכדי שנוכל לפרש נכון את האותות שלו ולהיענות לצרכים שלו. אם אנו רוצים להבין את שפתם, עלינו להתחיל דיאלוג כאשר אנו מקשיבים בפתיחות רבה יותר.
יש להם את היכולת להעביר רגשות בשפת גוף ואנחנו רק צריכים להתחיל להקשיב.

זיגי ומקס עם פה סגור ו”קפוץ”, מבט ממוקד- כנראה לרגע חווים מתח ממשהו שרואים או שומעים

 

 

 

*לכל מי שרוצה ללמוד לעומק על שפת גוף וסימני תקשורת מוזמנים להצטרף לקורסי “דיאלוג עם חיות”*

ספרות מומלצת להרחבה בנושא, לכל מי שרוצה להבין כיצד בעלי חיים מתקשרים אחד עם השני ואתנו:
* ספר בנושא שפת גוף וסימני הרגעה של כלבים:
Turid Rugaas, Calming Signals – The Art of Survival
* ספר בנושא שפת גוף וסימני תקשורת של סוסים:
Language Signs & Calming Signals of Horses/Rachael Draaisma

לקבלת ייעוץ ופרטים נוספים

לקריאת מאמרים נוספים